1ולא ישמעו בקלי ואם תאמר והלא הבטיחו הקב״ה ושמעו לקולך אלא על הזקנים אמר לו הקב״ה ושמעו לקולך ולא על שאר העם.1מזה בידך מה זה קרי.1והאמינו לקל האת האחרון כי מי יכול לרפוא נגע צרעת רק הקב״ה ויראו כאן שתרפא.1והיו לדם ביבשת ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקב״ה הוא כי כל דבר שנעשה ע״י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם.1בי אדני. באל״ף דל״ת.2לא איש דברים אנכי. מקרא חסר הוא, והכי קאמר: בי ה', כבר מתמול שלשום מאז דברך אל עבדך דברתי לך לא איש דברים אנכי. ואם באת לפרש דברים ככתבם היאך תפרשנו, לא איש דברים אנכי מתמול שלשום, הרי אם לא היה איש דברים מאתמול כ״ש משלשום והיה לו לכתוב למפרע לא איש דברים אנכי מאז דברך אל עבדך ולא משלשום ולא מאתמול.3גם מאז דברך אל עבדך. שלא תאמר מיום שדברת אלי למדתי לדבר בצחות.4כי כבד פה. לפי שברחתי ממצרים בקטנתי ועכשיו בן שמונים שנה אנכי וכבר שכחתי לשון מצרי אבל אהרן לא זז משם ויודע לשונם.1מי שם פה לאדם כשאני בורא את האדם אני הוא השם לו פה ולשון כ״ש שיש בי כח לתקן כובד פיך וכובד לשונך לדבר צחות.2אלם כנגד מי שם פה. פקח הטילו הכתוב בין חרש לעור לפי שהוא נופל על שניהם כמד״א ישעיה מב,כ ״פקוח אזנים ולא ישמע״, ישעיה מב,ז ״לפקוח עינים עורות״.3או עור פרש״י מי עשאן עורים כשברחת ולא ראו. חז״ק: שהרי כתוב לעיל ״וישמע פרעה״ פירש״י מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב.1עם פיך שירפא את פיך לדבר צחות וכשראה משה שלא הועילו דבריו ואמתלאותיו הכתובות למעלה גלה הדבר שאין רצונו לעשות השליחות שלא ליטול הגדולה לפני אחיו ואמר שלח נא ביד מי שתרצה לשלוח חוץ ממני עד ויחר אף ה׳ במשה וגו׳ עד כי דבר ידבר הוא, בשמחה יקבל לעשות שליחותי ולדבר בשמי מה שלא עשית אתה.1ויאמר בי אדני באל״ף דל״ת.1וראך ושמח בלבו שזכית לנבואה ולא יקנא בך, מיד וילך משה וגו'.1וישב אל יתר חתנו מן המדבר להביא לו צאנו שלא היה יודע מתי ישוב.1ויאמר ה׳ אל משה במדין אחרי שאמר לו במדבר חזר ואמר לו במדין.2כי מתו כל האנשים וגו׳ פרש״י מי הם דתן ואבירם חיים היו וכו׳ כלומר סומים היו אין לומר, שהרי כתוב בפרשת קרח ״העיני האנשים ההם תנקר״. אין להם בנים - אין לומר, שהרי כתוב ״ונשיהם ובניהם וטפם״, מצורעים היו - אין לומר, שהרי במחנה ישראל היו כדכתיב ״העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם״, על כרחך עניים היו. ולפי הפשט כל האנשים קרובי המצרי שהרגת.1ויקח משה את אשתו ואת בניו. על ידי שהיו הבנים קטנים ועדיין צריכים לאמם הושיב הוא האם תחלה ואח״כ הילדים בחיקה. אבל גבי יעקב שהיו הבנים גדולים כתיב את בניו תחלה ואח״כ את נשיו.2וישב ארצה מצרים. הוא לבדו שהרי מיד שפגש הקב״ה במשה נמול אליעזר והניחם משה שם והלך לו משה משם עד מצרים וכשנתרפא אליעזר ממילתו שבה צפורה ושני בניה אל אביה.3את מטה האלקים. עדיין לא נקרא המטה על שמו של משה לפי שעד אותו זמן לא עשה בו נס.1ראה כל המפתים וגו', חז״ק: הרי מהשלושה אותות הכתובות לעיל לא מצינו שנעשה לפני פרעה רק אחד, יהי לתנין.2ואני אחזק את לבו. אין לומר שהקב״ה מחזיק ומקשה הלבבות לבלתי שוב אליו אם ירצו לשוב, אלא הכי קאמר אני אחזק את לבו שלא ימות מתוך מורא ולא ירך לבבו מתוך פחד עד שישתלמו כל המכות וכן תפרש ואני אקשה את לב פרעה וראיה לדבר כי אתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו'.1בני בכרי ישראל כל האומות בני הם, אבל ישראל חביבים לפני יותר מכולם והם הבכור, שהם עלו במחשבה להבראות קודם שום אומה. ד״א בני בכרי ישראל, מאתי היה הדבר שקנה יעקב את הבכורה מעשו אחיו ונתנה לו ועד שלא נבחר אהרן לכהונה היתה עבודה בבכורות לפיכך אמר שלח את בני ויעבדני לפי שהוא בכור.1ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי הרג את בנך בכרך מדה כנגד מדה כאן פרש״י היא מכה אחרונה וכו׳ וזהו שנאמר באיוב וכו'. הכי גרסינן. ולא גרסינן וזהו שאמר איוב, דהא איוב לא אמרו אלא אליהוא.1ויהי בדרך במלון פסוק זה ראוי להיות דבוק אל ויקח משה את אשתו ואת בניו כמו שלם ישלם שדינו להיות דבוק אל חמשה בקר ישלם תחת השור, אלא ע״י שמסר לו את דבריו בשעת המסע הפסיק בינתיים.2ויפגשהו לשון ״אפגשם כדוב שכול״ הושע ג,י״ח.3ויבקש המיתו רשב״ג אומר: לתנוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי. צא וראה איזהו קרוי חתן או משה או התינוק הוי אומר התנוק. ד״א ויבקש המיתו למשה, שהרי היה לו למול את בנו ולהניחו עם אמו וללכת לבדו בחפזון בשלחותו של מקום. והוא הלך לאט לרגל אשתו ובניו שהוליך עמו.4ויבקש המיתו פרש״י ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחלה. וא״ת היה לו למשה רבינו להזדרז במילה תחלה שהרי יש בה כרת ובהליכת מצרים לא היו רק עשה. אלא יש לומר אין הכרת מוטל על האב אלא על הערל עצמו כדכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו׳ ולפיכך נתרשל בה ונתעסק במלון תחלה ועל ידי שנתרשל בה ויבקש המיתו.1ותקח צפרה וגו'. על ידי החלשות שנפל על משה לא יכול למולו עד שנגלה הדבר לאשתו והיא מלתהו.2צר אזמל חריף כמו חרבות צורים. ד״א צר לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה.3ותגע לרגליו של הילד זו המילה, כמו לא עשה את רגליו. וצריך לסרס את המקרא ותקח צפורה צר ותגע הצר לרגליו של ילד ותכרות את ערלת בנה. ד״א השליכה המילה לרגליו של מלאך להיות במקום קרבן והועיל וכן מצינו בגדעון ומנוח שהקריבו קרבן לפני המלאך. ד״א לרגליו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא.4ותאמר אל משה.5כי חתן דמים אתה לי בשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך.1וירף ממנו. המלאך, אחר שנמול אז הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו. ד״א ותאמר על בנה כי חתן דמים אתה לי היא קרא לבנה חתן דמים ביום מילתו על שם המצוה, וכן הפי׳ אתה בני, חתן של דמים אתה לי שהרי המלאך שופך את דמי בעלי. חתן דמים למולת. מה שקראתי לבני חתן דמים היינו בשביל המולות וכל זמן שהיה בבית חמיו לא נענש לפי שלא היה בידו ספק לעשות בשביל חמיו שהיה מעכב כדאיתא בהגוזל שבקש המלאך להמיתו במלון בשביל בנו בכורו שעדיין לא מל ודבר זה גרם לבן בנו להיות עובד עבודת כוכבים. ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור לפי שעל ידה היה העכוב. מ״מ סברת רוב העולם נוטה שעל בנה הקטן שבשני בניה אמרה כי חתן דמים אתה לי, אבל אין משיבים על האגדה. ואם תאמר הרי לעיל גבי ולכהן מדין פרש״י שפירש מעבודת כוכבים. אלא נ״ל לאו דווקא מעבודת כוכבים אלא שלא יהא נמול ויהא כגר תושב.2כי חתן דמים אתה לי לפי שפרש״י דמים כמו שופך דמים כמו צא איש הדמים וצריך לסרס המקרא כי דמים חתן אתה לי כלומר הורג חתני אתה לי.1ויפגשהו וישק לו הה״ד חסד ואמת נפגשו חסד זה אהרן דכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידך אמת זה משה כדכתיב בכל ביתי נאמן הוא צדק ושלום נשקו צדק זה משה כדכתיב צדקת ה׳ עשה ושלום זה אהרן כדכתיב בשלום ובמישור הלך אתי.1ויגד משה לאהרן הגיד לו כל אשר קרהו ושהביא אשתו במלון ראשון. ואמר לו אהרן על הראשונים אנו מצטערים. ויש לנו לומר אחרי דברי רבותינו שמשם שלח לה שתשוב לבית אביה.1זקני ישראל המיוחדים לישיבה.1ויעש האתת מהנחש ומידו ומהמים.
